קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו!

בימים אלה אני מבחין בעוד ועוד ועוד תמונות פרופיל של אנשים של קוביה אדומה ובתוכה שני פסים וורודים.
בהתחלה התעלמתי: זה בטח עוד איזה גימיק לא מוצלח ולא מעניין של מאבק באיזו תופעה, שיכלו פשוט לצעוק: די עם זה!. זה בטח יסתיים תוך יומיים.
לא כך היה. עוד פסים וורודים ועוד פסים וורודים עד שמישהו כבר שאל במקומי את השאלה המתבקשת: מה לכל הרוחות אתם רוצים?! הוא גם קיבל בשבילי את התשובה. שרשור מסורבל של תהליכים משפטיים בארה"ב הוביל לפסיקת בית הדין לערעורים האם לאשר לצמיתות לא לאשר לצמיתות או להשאיר את האפשרות פר מדינה לנישואים חד-מיניים.
ואז נשאלת השאלה "מה אכפת לי מה קורה בארה"ב?".
חשבתי כך בהתחלה, ואז הבנתי שארה"ב כמה מעצמה ידוע לכל בעולם (הכי ידועה) עלולה להוות סמן לשאר המדינות - זו הדרך. ארה"ב היא משענת קנה רצוץ ואני לא מבין מה כל-כך נשענים עליה. ארצות הברית היא גם מסורבלת ומטופשת מבחינה פוליטית. אין להם שמאל וימין - הכל מעורבב, אם אני היתי צריך בבחירות בבחירות בארה"ב היתי משתגע: רק שתי מפלגות, ושתיהן ימניות.
כל תולי הפסים הוורודים חיים בסרט. ארצות הברית לעולם לא תאשר את הדבר הזה עקב חוסר עמדה פוליטית ברורה (לא ברורה לי לפחות) ועוד מצפים שבישראל ייאשרו את הדבר... חה!
שואלים אותי הרבה פעמים: אתה שמאלני, איך אתה יכול להתנגד לנישואין חד-מיניים?
כשמאלני אני קודם כל סוציאליסט, כל נושא ה'הומואיזם' שייך לליברלים, קרי, לימין, או הימין המזוקק דוגמת "התנועה האנארכיסטית החדשה".
יש רעות חולות יותר מ-האם יוסי ואבי התחתנו. כל נושא הפנסיונית, הנזקקים, הטייקונים ששותים לנו משאבי הטבע, זה מטריד אותי הרבה יותר, וזה גם צריך להטריד את כלכם, לפני שפקצת לי פה עם קמפיין הפסים הוורודים.
יש עדיין ניצולי שואה רעבים!!!

נרגעתי...

לא.

הקמפיין כאמור מצייר לנו קובייה ובה סימן שווה - שני פסים מקבילים - "שני קווים שלעולם לא ייפגשו", כך סיפרו לנו ביסודי וכך יהא. שני פסים וורודים האמורים לייצג ככל הנראה אישה (ורוד, אחרי הכל) נשים לבד או גברים לבד לעולם לא יוכלו לבנות תא משפחתי הולם. גבר עם אישה מתקשה, אז תחשבו מה זוג שהוא לא זוג יעשה. לא אכפת לי מכמה הם אוהבים אחד את השני, אין לי ספק בעניין, אבל הילד רובתי, הילד? מה איתו? לכם יש זכות להקים משפחה ולילד יש זכות לאמא ואבא, מספיק עם הצביעות הנאורה! אני לא רואה אתכם מסכימים שייקחו את אבא שלכם ויחליפו אותו באישה, יכול להיות שלכמה מכם זה כבר קרה, אני מדמיין את השמחה בעיניים שלכם ביום שזה קרה (בהנחה שהיתי צעירים מדי להבין את זה). גירושין פוגעים בילדות, הורות חורגת עלולה לקלקל אותו והורות חד-מינית זה הרס של ממש.

עוד בנושא צביעות ואהבה. עקבתי אחרי הקמפיינים, של שני הצדדים, ליברלים וקונסרבטיבים. אמנם בישראל לא ראיתי אזכור להתנגדות, כן ראיתי אצל האמריקאים. אלו המתנגדים להצעה 8 (זו שמבטלת נישואין חד-מיניים - זאת אומרת: הם בעד נישואין חד מיניים) תקפו בברוטליות מילולית את אלו התומכים בהצעה. לקרוא לשמרנים מטומטמים ברוב הקמפיינים (וראיתי גם אחד של בחור בבגדי רשת וורודים מפזז: ממש עושה חשק לתת לו ילד לידיים) להתייחס אל הצד השני כאל אידיוט ולהגיד שאתה מלא אהבה - איבדתם אותי לחלוטין.

לעומת זאת השמרנים לא מדברים הרבה על הצד השני, הם מדברים בעיקר על עצמם, על מה שהם מנסים להגן, על המסורת ועל התא המשפחתי הקיים, שאני כאדם חילוני סמי-אתאיסט מאמין בו.

אף-אחד לא מתייחס אל הליברלים כטיפשים, אבל הקונסרבטיבים - חיות פרא. גם אם היתי מתלבט במי לתמוך - היתי הולך עם הרפובליקנים.

מחזור לפוליטיקה הדפוקה של ארה"ב:

דמוקרטים VS רפובליקנים. שתי מפלגות ליברליות, לכן אם היתי אמריקאי היתי מתלבט.

הדמוקרטים: מעודדים מדיניות רווחה, אפשר לומר סוציאליסטית. אבל בשאר הדברים הם חורגים: נישואין חד-מיניים וקנאביס.

הרפובליקנים: גם ליברלים, מסורת לא הופכת אתכם לקונסרבטיבים. אז מה אם הם נגד קנאביס או נישואין-חד מיניים, הם בעד חופש שוק כמה שיותר מוחלט, ואין ליברלי מזה, למעשה הם יותר ליברלים מהדמוקרטים.

איכשהו קרה שגם בישראל זה התפצל שהשמאל נגד השמרנות והימין בעד (באופן רחב) וצריך להתפשר כרגע, כי אין אלטרנטיבות אחרות.

מדיניות רווחה עם קנאביס ונישואין חד-מיניים, או מדיניות קפיטילסטית עם הערכים הישנים (וחלקם גם גזעניים).

אפשרות א' נראת יותר טובה, או לפחות פחות גרועה.

ואל תחשבו שזו הסיבה שלשמה נפתח הבלוג, הסיפור עם הצעה 8 ייעלם כלעומת שבא (וכמובן שההחלטה תהא לא לאשר נישואין חד-מיניים) ואז נחזור לסדר היום. רציתי לפתוח את הבלוג בגלל שאר ראיתי תופעות רבות מתפשטות סביבי, ועכשיו בחג מצאתי את הזמן. 

אתם תשמעו עוד מהשמאלן החילוני והשמרן הזה.