החגים האדומים

1 במאי חלף לו ולא הקדשתי לכבודו זמן כתיבה. אמנם כתבתי פוסט טרום-אחד במאי. הבעיה שיש כל-כך הרבה להגיד על היום הזה שכבר קשה להיות ממוקד.
ראשית הרצוני לברך את ידיד בימין שעברו אבולוציה מדהימה כך שמ"מוות לערבים!" הפכתם הומאניים ומעכשיו זה "הסוציאליזם רוצח.".
אנשי ימין הזויים, כמו ירון לרמן יו"ר התל"ח (תא"ח) אמר שצריך להפוך את יום האחד במאי ליום הזכרון לקורבנות הקומוניזם. ואכן קורבנות רבים לקומוניזם בעיראק, באפריקה ובויאטנם. בהירושימה ובנגאסאקי.
נכון. שום דבר לא מושלם שזה מגיע לפוליטיקה.
מאו טזה טונג אמר: פוליטיקה היא מלחמה ללא דם, ומלמה היא פוליטיקה רוויית דם.
צריך להיות אדם הזוי כמו לרמן או צבוע כמו מרבית הפוליטיקאים בקשת הימנית של ישראל לצאת בהצהרה כזו. התעלמות מוחלטת מכל ההרוגים בשל מלחמות בין לאומים ובין דתות וזעם על הקומוניזם והסוציאליזם בלבד.
שטות גמורה!

מאי הוא החודש האדום.
אחרי ה-1 במאי, בא אלינו לטובה חג הנצחון ב 8-9 למאי (8 או 9 תלוי את מי שואלים.)
בתאריכים אלו אנו מציינים את נפילתה של גרמניה הנאצית המייצגת את שפל האנושות בכל קנה מידה אפשרי. כאן בישראל מציינים את החג ב-9 לחודש, בדומה למדינות הגוש הסובייטי, להזכירכם ישראל בתחילת דרכה היתה די קומוניסטית ואופייה עוצבה על-ידי אנשים כמו טבנקין ובן-גוריון (מי שהכריז על עצמו בולשביק בשנות ה-20, אבל פזל לכיוון ארה"ב בשנות ה-50).
נצחון של הקומוניזם והסוציאליזם על הנאציזם.
נצחון האחדות מול הבדלנות
איחוד בין אומות העולם נגד אומה אחת שיצא מכלל שליטה.

גרמניה מייצגת הימין הקיצוני ביותר בהיסטוריה. יגידו שמבחינה כלכלית גרמניה הנאציונל סוציאליסטית, היתה שייכת לשמאל. אך שמאל-ימין, אינם מושגים כלכליים. הם מבטאים איחוד מול ייחוד.
העצמת גזע אחד על פני אחר - ייחוד.
העצמת לאום אחד על פני אחר - ייחוד.
השמת האחר - ייחוד קיצוני מאין כמוהו.

הנאצים היו הימין הכי קיצוני בהיסטוריה.

ויש לנו כאן מעבר להתנחות ימין-שמאל.
יש כאן נצחון של האור מול החושך.
נצחון האחדות מול שנאת האחר והשונה.



שלא נדע עוד נאציזם!
שלא נדע עוד השמדת עמים ועליונות גזעית.
שלא נדע עוד בלדנות.

חג שמח!