על מה מדברים?

אונס (1) אורתודוכסים (1) אחד במאי (1) אנארכיזם (1) אנרכיזם (1) אפיפיור (1) ארצות הברית (4) בדלנות (2) בצע (1) ברית המועצות (1) גאווה (3) גרגרנות (3) דת (4) האח הגדול (1) הארץ (1) הדרת נשים (1) הטרדה מינית (1) המזרח התיכון (1) התנועה הליברלית החדשה (1) זעם (2) חטאים (3) חיזבאללה (1) טאו (2) טאואיזם (2) טרור (2) יהדות (2) יהודים (1) יום הזכרון (1) יום הנצחון (1) יום כיפור (1) ימין (6) ישוע (1) ישראל (4) כבוד (1) כיבוש (2) לאו צה (1) לבנון (1) ליברליזם (8) ליברלים (3) מגדר (1) מדיטציה (1) מלחמה (3) מלחמת העולם השנייה (2) מצרים (1) מרצ (1) נוצרים (1) נצרות (2) סוציאליזם (8) סוציאליסטים (1) סוריה (1) סין (1) סלובניה (1) ספרטיזם (1) סרבנות (1) עבודה (1) עצלות (1) ערבים (1) ערכים (1) פאשיזם (1) פוליטיקה (5) פיגוע (1) פילוסופיה (1) פלסטין (2) פמיניזם (3) פסח (1) פסחא (1) פרובוקציה (1) פרנציסקוס (1) צבא (2) צבא ההגנה לישראל (4) צום (1) ציונות (2) צניעות (2) צעדת השרמוטות (2) צפון קוריאה (1) קומוניזם (2) קונסרבטיבים (1) קים ג'ונג און (1) קנאה (1) קפיטליזם (2) קתולים (1) רבין (1) רבנות (1) רוסיה (2) שטחים (1) שירה (1) שירים (2) שלום (1) שמאל (9) שמרנים (1) שנאה (1) תאווה (1) תיאופוביה (1) תשוקה (1) poetry (1)

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

סליחות וחטאים

יום כיפור זה אחד הימים הכי צבועים (בלבן) בלוח השנה העברי.
זהו יום בו כל הנוכלים והנוולים מחליטים להיות מלאכים ולטהר את נשמותיהם המסואבות מחטאי השנה החולפת על מנת לפנות מקום לחטאי השנה הבאה עלינו לטובה.
בפוסט הנ"ל פירטטי מה הם החטאים הנפוצים והרלוונטיים לעת המודרנית כאשר הגרוע מכולם הוא הגאווה והזניח מכולם הוא התאווה.

בשיטות מדיטטיביות נהוג לרוב להתבונן פנימה עוד בטרם הגענו לרמות רוחניות גבוהות של מסעות אסטראליים.
אז לפני שתנסו להגיע למצב של טראנס, נסו להגיע פנימה, אל תוככם. מי שלא מתורגל במדיטציות כלל ואפילו לא חובבן, יכול פשוט לשבת עם עצמו לחשוב מה הוא עשה השנה לא בסדר.
אני מזכיר לכם שהחטאים אותם סיווגתי בפוסט החטאים מסווגים גם לפנימי וחיצוני או כמה שנהוג לקרוא להם ביהדות חטאים כנגד המקום (קרי אלוהים) - חטאים פנימיים - חטאים שהם בעיקר נגד עצמנו. וחטאים נגד החבר - חטאים חיצוניים.
אחרי שתצליחו לדלות מעצמכם את כל הדברים בהם היתם לא-בסדר בשנה האחרונה, אל תמהרו ללכת ולהתנצל, זה יהיה מהפה החוצה וחסר משמעות. קודם חישבו מה אתם צריכים לעשות על מנת להשתפר, מה אני צריך לעשות על מנת לא לחזור על החטא?

דוגמא פשוטה לרוב האנשים: חטא הגרגרנות. מרבתינו חוטאים באכילת יתר, אכילה בשעות לא נכונות או אכילת בשר. השנה נסו לבנות לעצמכם לו"ז מאורגן של אוכל. תתחילו בכך שלא תאכלו יותר אחרי שעה מסויימת ביום. אכילת הבשר - כולנו יודעים שעל מנת שאנו נצרוך בשר מישהו אחר חייב למות. מאחר ולא ניתן להפסיק את ההרגל הזה בפתאומיות, ניתן לנסות ולהמעיט בצריכת הבשר שלנו לרמה של שתי מנות בשר בשבוע לתקופה מסוימת ולאחר מכן מנה אחת בשבוע, אחת לחודש וכן הלאה.

איך להתמודד עם עוד חטאים:

זעם: לפני שאתם צועקים, מקללים, מתעצבנים, על מצב מסוים, נסו תמיד לחשוב מה הוביל למצב הזה. יתכן ואני היתי מגיע לאותו מצב לו היתי במקומו. כשאני אומר מצב אני אסוציאטיבית משליך למקום בו רובינו מתעצבים - הכביש. אך זה יכול להיות בכל מקום. שכן שהניח את הזבל לא במקום הנכון או ילדים שעושים רעש. נכון, לא תמיד יש לנו מה לעשות. לעיתים יהיו אנשים שמנסים להכעיס אותנו בכוונה, אבל אני אגיע לזה כארצה לדבר על פרובוקציה. לעיתים הפתרון יהיה להזמין משטרה, כמו לשכן שעושה קריוקי עד אמצע הלילה.

גאווה: לא תמיד אנו שם לב לכך שאנו יהירים או מתנשאים מעל אחרים. ויאמרו שאם איננו יודעים את פשעינו איך נוכל להתנצל עליו? הדב דומה לילד המציק בבית ספר שתמיד חייב להגיד את התשובה הנכונה ותמיד חייב להראות שהוא יודע. כן, אני יודע שאתם יודעים, אבל שנייה לפני שאתם זורקים את העובדה לאוויר. עיצרו! האם זה רלוונטי, האם אני באמת צריך להראות שאני כזה חכם גם כשזה לא רלוונטי? האם אני חייב להשתמש במילים מתוחכמות וגבוהות שרק אני מכיר רק כדי שאני אצטרך להסביר להם ולהראות להם שוב כמה אני חכם?
קודם הזכרתי את עניין הפרובוקציה - אנשים שמעצבנים אותנו בכוונה. הדבר אינו דומה לחבורת פרחחים שעושה רעש וקריוקי סתם בשביל להוכיח שהם גיבורים גדולים וחסרי התחשבות (גם אלה אנשים בעלי להבה גאה שיש לכבות) זו אינה פרובוקציה, אלא סתם רוע. פרובוקטורים אלו אנשים שמנסים לעורר תגובות ותשומת לב למעשה שלהם, לרוב מתרצים אותו כפרנציפ או הבעת רעיון מסוים או מחאה.
אז אנשים מרגיזים, אנשים, יהירים, תחשבו לפני שאתם עושים משהו?
פרובוקטורים, אתם כבר יודעים שמה שאתם עושים לא בסדר, השנה פשוט תשתדלו לא להיות חרא של בני אדם.

ועוד בנושאי גאווה וצניעות:
אני מוריד את הכובע בפני פוטין ואובמה שהחליטו להימנע ממלחמה מיותר. במיוחד לאובמה שהצליח לבלוע את האגו שלו להטיל סנקציות על סוריה במקום להיכנס ולסכן את כולנו.


יום שני, 2 בספטמבר 2013

כאשר הליברליזם פולש שמאלה



לפעמים אני מביט באחיי השמאלנים - אנשים שהצביעו לאותה מפלגה שאני הצבעתי - ובא לי לתת להם סטירה.

בימים אלו ממש גועשים הקולות. פריימריז בעבודה ובחירות מוניציפליות בישראל.
בבחירות האחרונות (הארציות) הצבעתי למרצ.
"אבל את טיפוס של עבודה, למה מרצ?".
בסך הכל אין באמת הבדל מהותי בין המפלגות מבחינת אידאולוגיה. ההבדל היחידי הוא איך הן נתפשות על-ידי הציבור ואיך הן מוצגות ע"י התקשורת.
אז מדוע בכל זאת אני איש עבודה ולא מרצ?
תקראו לי מיושן, אבל אני עדיין מאמין בתחייתה של מפא"י הנוסטלגית, שאמנם, מרצ גם היא צאצאית שלה, אבל יש לה נטייה להתעסק בזוטות ולבלבל מעט את סדר העדיפויות. ברשימה של מרצ תמיד היו אנשים לא קיצוניים, אך פרובוקטורים, ולזה אני לרוב לא מוכן.

כבר בפריימריז הקודמים חוויתי שברון לב כשהמפלגה הכי גדולה בשמאל הישראלי החליטה להזיז את עמיר פרץ, איש הפריפריה ומעמד הפועלים והעדיפו להכתיר את האליטיסטית מהתקשורת שלי ("לקרוא לעבודה מפלגת שמאל, זה עוול היסטורי") יחימוביץ'.
ואז שברון הלב של סוציאליסטים רבים כאשר עשה עמיר פרץ את המהלך המטופש הבא: להצטרף ל"תנועה" של ציפי לבני.
ולמרות מינויה של זהבה לראשות מרצ, עדיין נראה באופק שהיא עדיפה על שלי (מה גם שזהבה ה"פרובוקטורית" עשתה מהפך מקצה לקצה בדרך ההתבטאות שלה).
אז מספר סיבות טובות שהיו לי להצביע מרצ:
1) שלי יחימוביץ' בראשות העבודה.
2) עמיר פרץ לא בראשות העבודה
3) עמרם מצנע כבר מזמן לא בעבודה
4) מירב מיכאלי.

*למותר לציין את הרשימה שהציגה מרצ המורכבת מאנשי עשייה וסוציאליסטים אמיתיים (גם אם בתוכם היה פרובוקטור או שניים).
לקראת הבחירות לרשויות המוניציפליות ניתן לעקוב אחר כל תא של מפלגת עבודה, של מרצ או כל מפלגה אחרת ולראות את ההבדלים בין הנפשות הפועלות בין הערים השונות. קשה להאמין שמדובר באנשים המרכיבים את אותה המפלגה. (וגם מהכרות עם חלק מהפעילים, ניתן לראות הבדלים מהותיים בתפישות העולם.
אחד הדברים המרגיזים ביותר היה מרצ רעננה. לא רק הקמפיין המזעזע, אלא בעיקר הדרכים בהם פרסמו עצמם והצגיו עצמם.
מה שקורה לתא מרצ ברעננה הוא ללא ספק פלישתם של הליברלים שמאלה. פרובקטורים וליברלים משתלטים על מפלגות השמאל כי:
1) כנראה שהליכוד לא מספיק טוב עבורם (ובצדק!)
2) נסיון להעלים את הסולידריות והסוציאליזם מהמפה.
מספר דברים מטרידים ראו עיני. תיאופוביה, שמקורה ככל הנראה בגל הליברלים ה"נאורים" שהחל לגדול ולהתעצם.
ליברליזם:
קבוצת "ליברלים מתפקדים למרצ" בפייסבוק - להלן תיאורה:
אנחנו, ליברלים, רואים במרצ את המפלגה הקרובה ביותר לייצוג ערכי חירות הפרט ושואפים לקדם ליברליזם במסגרת המפלגה ולגוון את השיח הפוליטי בישראל.
חורה לנו כי השיח החברתי והכלכלי בארץ רדוד ומסית ("קפיטליזם חזירי", "ניאו-ליברליזם" וכדו'), וכי מחנה השמאל אליו אנחנו משתייכים מבחינה מדינית רואה בכוח הכפייה של המדינה כפיתרון לבעיות החברה.
אנו פועלים ליצירת תא ליברלי שיהווה אופוזיציה לתפיסה הקולקטיביסטית בתוך מפלגת מרצ שחרטה על דגלה את זכויות האדם.

כבר הוכחתי שאינני פרנואיד הזוי ואכן ישנו גל ליברלי שמנסה לחדור מבפנים.
תיאופוביה #1
תיאופוביה #2

תיאופוביה+ליברליזם= מפלגת "שינוי". יש כבר לפיד אחד בכנסת, אני לא רוצה את השני.

אני מתנגד באופן מובהק לכפייה דתית, אך אני לא תומך נלהב בתיאופוביה או כפייה חילונית. חברי מרצ רעננה מתנהגים כמו חרדים המתלוננים על תח"צ בשבת. אף-אחד לא הרכיח אתכם להיות הצרכנים של המוצר, אז שבו ותשתקו! מפלגות הן כמו מדינה, ניתן לבחור את העומד בראשה אך לא את התושבים. יתכן ואצטרך להתפקד לאחת המפלגות כדי להשפיע. לעבודה? אפילו שאקבל את שלי או בוז'י כיו"ר לפחות אוכל לדחוף את האנשים הראויים למעלה. או אולי למרצ, להשפיע לפני בחירת היו"ר.

חשוב לציין!
התיאופוביה הנ"ל הינה מטעם מרצ רעננה בלבד. שאר הרשימות המוניציפליות שמרו על ערכי המפלגה.

כתושב ירושלים אני שמח על הצעד האסטרטגי הבא:


בתור אחד שמזגזג בין עבודה למרצ זה סוגר לי הרבה פינות.


ובחזרה לארצי: חברי מפלגת עבודה ממשיכים בדרכם אל תהום כאשר הציבו אלטרנטיבה לשלי: בוז'י הרצוג.
למה?!
איפה איתן כבל?
עמר בר-לב?
למה הם לא מתמודדים נגדה?
כנראה שבבחירות הארציות הבאות אצביע שוב למרצ, אלא אם יקרה נס כמו בירושלים והרשימות יתאחדו. הדבר יחזק את הסוציאליזם בשתי המפלגות, יחזק את הכוח האלקטורלי ואף ירחיק את הליברלים המנסים להפיל את היסודות. והכי חשוב יוביל את השמאל חזרה למהותו האמיתית: אחדות!